משבר מלאכותי כרוני

כל מי שהיה חייב אי פעם כסף לבנק יודע שחוב כזה הוא וירטואלי - כמה תשלם בסופו של דבר תלוי רק בהחלטות הבנק עצמו, והסכום יכול להשתנות פי 10 או 100 בלי שום סיבה חיצונית (ותמיד עפ הסבר מתאים מצד הבנק).           ן

המשבר הנוכחי באירופה הוא אותו הדבר רק בגדול, הרבה יותר גדול.  אבל העיקרון נשאר: הבנקים מחליטים מי חייב וכמה, איזה ריבית לגבות, ולמי לוותר בכלל על החוב ("תספורת").  ן

 כרגיל במקרים כאלה תאוות הבצע של הבנקים מביאה אותם להגדיר את החוב כסכום המקסימלי שהם יכולים לסחוט; מה שישולם בפועל הוא מה שהלקוח מסוגל לשלם בלי להתמוטט - סכום שאין לו קשר למה שהבנקים מצפים לקבל, אבל זה מה שהם בסופו של דבר יאלצו לקבל, אחרי עוד כמה משברים, תספורות ופשיטות רגל.     ן

הבעיה היא שהבנקים יודעים את כל זה, אבל פשוט לא בנויים לדרוש פחות מהסכום המקסימלי, או בכלל לחשוב לטווח שמעבר לסוף הרבעון הקרוב.  מי שאמור לפקח עליהם הם אנשים המועסקים כביכול ע"י המדינה, אבל בפועל הם חלק מאותה מערכת, כלומר גם הם בנקאים. :-(

צפו לעוד משברים...

למה שונאים עורכי דין

לכל מקצוע שפה פנימית המשמשת את העוסקים בו לתקשורת ביניהם, ואינה מובנת לקהל הלקוחות.  בדרך כלל שפה פנימית כזאת מכילה גם ביטויים מהשפה הכללית, שבהקשר המקצועי ניתנת להם משמעות מיוחדת.  למשל, כשמטאורולוג אומר "הים סוער" הוא מתכוון ל "גובה הגלים 3-5 מטר" -- לא פחות ולא יותר.                           ן

גם לעורכי דין שפה כזאת, הבעיה היא שבניגוד למקצועות אחרים, הם מצפים שהלקוחות יבינו את שפתם ויפעלו בהתאם; למעשה יותר גרוע מכך - הם מצפים שאנשים מהשורה יבינו את המונחים במשמעותם היום-יומית, ויטעו לחשוב שהם מודעים למשמעות הנכונה, בעוד שלמעשה המשמעות המשפטית היא שונה.  אם יהיה סכסוך בעקבות זאת, בית המשפט תמיד יקבל את הגרסה ה"משפטית" של הכתוב -- הוא פשוט מחוייב לכך עפ"י החוק!  (החוק כמובן נוסח בידי עורכי דין...).  חשבתם פעם למה "האותיות הקטנות" בחוזים הן קטנות?  גם כאן יש ניסיון להקשות על מי שאינו עו"ד לקרוא ולהבין את הכתוב, באופן שעדיין ישאיר עליו את האחריות אם נפגע כתוצאה מאי הבנת הנקרא.                 ן

בקיצור, בניגוד למקצועות אחרים, בזירה המשפטית אנחנו מחויבים להשתתף במשחק שבו אין לנו סיכוי רב לנצח, וגם חוקי המשחק מתוכננים כך שרק המקצוענים יכולים להצליח בו.  קחו לכם עו"ד טוב...    ן

בזכות המלוכה

בצרפת קיימת עד היום מפלגה מלוכנית, הפועלת להחזרת המלוכה. אחד מנציגיהם נשאל בראיון למה הם עדיין סבורים שמלוכה היא צורת שלטון קבילה, אחרי המהפכה, נפוליאון, בית בורבון וכל זה?  הוא השיב : "מלכים מקבלים את תפקידם בירושה, כך שמדי פעם, יוצא אחד טוב.  בדמוקרטיה לעומת זאת, שולטים הפוליטיקאים, ואיתם אין שום סיכוי!"...              ן

זכויות פוליטיות הן כמו ביוב

זכויות פוליטיות לפלסטינים הן כמו ביוב.  אפשר לתת להם לבנות לעצמם מערכת ניקוז, או לחפור בורות ספיגה, או אפילו לחבר אותם למערכת שלנו.  אבל אי אפשר לאסור עליהם לחרבן.  אם מישהו ינסה, כולנו נישאר בסירחון.                   ן

חוק הסקרים

במהלך כל מערכת בחירות, ולעתים קרובות גם ביניהן, מתפרסמות תוצאות סקרים שמתבטאות בכותרות בנוסח: "התמיכה בראש הממשלה עלתה ב-2.2%".  הבעיה היא שסטטיסטיקה רחוקה מלהיות מדע מדויק. אפילו אם הסקר מדעי ואובייקטיבי לחלוטין, עדיין יש בכל סקר אחוז מובנה של אי-ודאות.      ן

למי שלמד סטטיסטיקה, נציין שהדבר נובע מכך ש"עקומת הפעמון" המתארת את הסיכוי הסטטיסטי לקלוע  לערכים אמיתיים, היא די שטוחה בראשה, שם מתרכזת עיקר ההסתברות לתוצאות המדגם. לדוגמא, אם 40% מהציבור מצביעים עבור מפלגה מסוימת, סקר הכולל 500 איש (גודל נפוץ למדגמים) אמור תיאורטית לכלול בדיוק 200 איש ממצביעי אותה מפלגה.  אולם יש סיכוי כמעט שווה שהמדגם "יתפוס" 199 או 201, כך שהסקר יראה שלמפלגה תמיכה של 39.8% או 40.2%; למעשה, לכל תוצאה בין 38% ל-42% יש סיכוי סביר להופיע.      ן

לפעמים מופיעה הערה בשוליים "טעות המדגם 4%", אבל לרוב אין שום איזכור לעובדה שהסקר עלול להיות מוטעה, והעיתונאים (והפוליטיקאים בעקבותיהם) מתייחסים לכל סקר כאל אורים ותומים.

הצעתי היא שיוחק "חוק הסקרים", שיחייב לכלול את טעות המדגם בתוצאות כל סקר, ע"י פרסום כל תוצאה בשני מספרים, המתארים את טווח התוצאות הסבירות.  כלומר הדוגמא שלמעלה תתפרסם בנוסח "התמיכה במפלגה היא בין 38% ל42%". בצורה זאת הציבור יוכל לשפוט ש"עלייה של 2.2% בתמיכה" היא בסך הכל שינוי בין סקר אחד שמצא תמיכה של 17.2%-21.2, לסקר אחר שמצא תמיכה של 19.4%-23.4. ברור מזה שכל ה"עלייה" עלולה להיות רק תוצאה של טעות סטטיסטית, עם סיכוי שאפילו הייתה בכלל ירידה!        ן

העיתונאים יזכו כך להרבה פחות כותרות דרמטיות, אבל הציבור יוכל לשפוט בעצמו את העובדות.        ן

מחלוקת

הסיפור הזה נמצא אתי כל כך הרבה זמן, עד שאיני זוכר היכן שמעתי או קראתי אותו לראשונה.  בכל פעם שיש כאן מחלוקת (כלומר לעתים די קרובות...) אני נזכר בו מחדש.  וזה דבר המעשה:

לקהילה קטנה אחת היתה בעיה: בכל פעם שהגיעו בתפילה בבית הכנסת לקריאת הקדיש, היו חלק מהמתפללים קמים ממקומם, וחלק נשארו לשבת.
העומדים קראו "לעמוד, לעמוד!", היושבים קראו "לשבת, לשבת!", ומיד היתה פורצת מהומה והתפילה הופסקה לדקות ארוכות של ויכוחים ומבוכה.

הלכו חברי הקהילה להתיעץ עם רב ידוע, ושאלו אותו "האם צריך לעמוד בשעת קריאת הקדיש?".
הרב בדק את העניין, וענה: "אין הלכה פסוקה בדבר, הכל לפי מנהג הקהילה".
"ואיך נדע מה המנהג בקהילתנו?" שאלו.
"נסו למצוא מישהו ממיסדי הקהילה וותיקיה, ותשאלו אותו מה המנהג" יעץ להם הרב.

חיפשו, שאלו וחקרו, ולבסוף מצאו חבר ותיק בקהילה, ישיש בן למעלה מ-90, שכבר הפסיק לבוא לתפילות מזה זמן רב.
שלחו אליו משלחת של נציגי "העומדים" ו"היושבים". שאלו אותו"העומדים": "האם לפי מנהג הקהילה שלנו יש לעמוד בעת קריאת הקדיש?"
"לא" ענה הזקן.
"אם כן", שאלו "היושבים" בשמחה, "האם המנהג הוא לשבת בעת קריאת הקדיש?"
"לא" ענה שוב הזקן.
"אבל כל פעם שאנו שמגיעים לקריאת הקדיש, חלק קמים, וחלק נשארים לשבת, והעומדים קוראים "לעמוד, לעמוד!", והיושבים קוראים   "לשבת, לשבת!", ומיד פורצת מהומה והתפילה מופסקת לדקות ארוכות של ויכוחים ומבוכה!"

מיד אורו פניו של הישיש. "זה מנהג הקהילה!"          ן

מחזור 16 השנים

החידוש במהומות האחרונות הוא שנראה שאנחנו מצטרפים למחזור הכלכלי-חברתי של 16 השנים, שבו מתנהלות כל המדינות הדמוקרטיות היציבות, לפחות מאז מלחמת עולם השניה (ואלה שהצטרפו מאז).  המחזור מעגלי, כך שאפשר לתאר אותו מכל שלב; נתחיל בשלב הנוכחי :

בשלב הראשון הכלכלה בסדר, אין אינפלציה אבל הפערים גדולים והשרותים החברתיים - בריאות חינוך, דיור וכו' בזבל.  ההמונים יוצאים לרחובות, ובבחירות הבאות עולים לשלטון הדמוקרטים/סוציאליסטים.

בשלב השני הם משקמים את השרותים החברתיים, ואחרי ארבע שנים הם נבחרים שוב.

בשלב השלישי מסתבר שהממשלה שקועה בחובות, המיסים גבוהים, יש אינפלציה והכלכלה בזבל.   בבחירות הבאות עולים לשלטון השמרנים/רפובליקאים. הם משקמים את הכלכלה, ובבחירות הבאות נבחרים שוב.

בשלב הרביעי מסתבר שהכלכלה בסדר, אבל השרותים החברתיים התדרדרו, והכול מתחיל מחדש.

ודרך אגב, שחיתות וביורוקרטיה יש בכל שלב...

Translations

I post mainly in Hebrew.  Please post a comment if you wish for a translation, I'll do my best.

Some of the relevant posts may also be posted on my English-language blog http://colossaldwarf.blogspot.com

תמרור הריצ'-רץ'

חבר לעבודה ממדינה מזרח-אסיאתית ציין לפני בהתפעלות עד כמה הישראלים שומרי חוק בנהיגה (מי שהיה שם לא יופתע). מסתבר שבניגוד לתדמית שאנו אוהבים לטפח, הישראלי הממוצע ממושמע ומשתף פעולה -- אם מסבירים לו במפורש מה צריך לעשות ולמה.  כך הוא הופך לחלק מהפתרון, במקום חלק מהבעיה. מכיון שהשתלבות בתנועה איננה הצד החזק שלנו, אני מציע כאן  את תמרור הריצ'רץ':

 יש להציב אותו במרחק סביר (בערך 0.5 ק"מ) מצמתים הדורשים השתלבות משני כיוונים.  בצורה כזאת יהיה ברור מי נכנס לאן, ויימנעו הדחפויות וסתימת נתיבים . לא מאמינים? אפשר לנסות, ההוצאה מינימלית.  מישהו כאן מכיר מישהו מממע"ץ?

Testing 123...

Hi all, a test post to see how it works.  Hello from Israel.