מנהל קרנות יקר (יקר מאוד) ן

עכשיו כשהוצאתי את מה שנשאר מהקרן שניהלתם לי, לא התקשר אף אחד לנסות לשכנע אותי להשאר (כמו שעשיתם לפני שנה, כשרציתי להעביר אותה לחברת ניהול אחרת).  דוקא רציתי שמישהו יתקשר, כדי שאוכל לשאול אותו:                                                        ן

על מה לעזאזל גביתם אלפי שקלים דמי ניהול??                                                     ן

בוודאי לא על הניהול המוצלח, שגרם להפסדים של עשרות אחוזים.  הרי אם הייתי מנהל את הכסף בעצמי, הייתי שם אותו באיזה פק"מ ולפחות שומר על ערכו הריאלי.                              ן

ואולי התכוונתם לגבות דמי שמירה, כשהכסף נמצא בכספות שלכם במקום מתחת הבלטה?  לאיכול להיות, הרי הבלטה היתה שומרת לפחות על ערכו הנומינלי.                               ן

אז אם אתם לא חכמים יותר ממני, ולא מוצלחים יותר מבלטה, על מה קיבלתם תשלום?  ברור שלא הייתי מתקרב לחברת ניהול כזאת אלמלא הכריחה אותי הממשלה להפקיר את כספי שם.                                                                            ן

אני מקווה שבקרוב החגיגה תיגמר!                  ן

 

המתנחלים כחלוצים?

לעתים קרובות משווים בתקשורת הימנית את המתנחלים ביו"ש לחלוצים שהקימו
ישובים לפני קום המדינה.  הם מציינים את הדמיון בלהט והמסירות, אולם שוכחים
לציין מספר פרטים.  ההשוואה אינה מחמיאה למתנחלים, אבל כמו שאומרים, "אתם
התחלתם":                                      ן

- החלוצים קנו את האדמה באופן חוקי לחלוטין ובמחיר מלא, לא קיבלו בחינם
"אדמת מדינה" שהופקעה "לצרכי ביטחון".    ן
- החלוצים בנו את בתיהם בעצמם, לא באמצעות חברות בניה ממשלתיות שמעסיקות
פועלים ערבים חסרי זכויות.    ן
- החלוצים שמרו על בתיהם בעצמם, לא סמכו על המדינה שתשלח חיילים לשמור
עליהם (כולל חיילי מילואים), שנקראו בצו המחייב אותם לעשות זאת - או להשלח
למאסר.    ן
- החלוצים עבדו את האדמה והתפרנסו מחקלאות, לא מעבודה ממשלתית, ואם למדו
תורה, עשו זאת בזמנם החופשי.    ן

ייתכן שהיינו מעריכים יותר את המסירות וההתלהבות של המתנחלים לולא ניצלו
את כוחם הפוליטי (העולה לעין שיעור על מספרם היחסי) כדי להכריח את שאר
אזרחי המדינה להשתתף, לממן ואף לההרג על מזבח אידיאולוגיה שהם ברובם מתנגדים
לה.   ן

משבר מלאכותי כרוני

כל מי שהיה חייב אי פעם כסף לבנק יודע שחוב כזה הוא וירטואלי - כמה תשלם בסופו של דבר תלוי רק בהחלטות הבנק עצמו, והסכום יכול להשתנות פי 10 או 100 בלי שום סיבה חיצונית (ותמיד עפ הסבר מתאים מצד הבנק).           ן

המשבר הנוכחי באירופה הוא אותו הדבר רק בגדול, הרבה יותר גדול.  אבל העיקרון נשאר: הבנקים מחליטים מי חייב וכמה, איזה ריבית לגבות, ולמי לוותר בכלל על החוב ("תספורת").  ן

 כרגיל במקרים כאלה תאוות הבצע של הבנקים מביאה אותם להגדיר את החוב כסכום המקסימלי שהם יכולים לסחוט; מה שישולם בפועל הוא מה שהלקוח מסוגל לשלם בלי להתמוטט - סכום שאין לו קשר למה שהבנקים מצפים לקבל, אבל זה מה שהם בסופו של דבר יאלצו לקבל, אחרי עוד כמה משברים, תספורות ופשיטות רגל.     ן

הבעיה היא שהבנקים יודעים את כל זה, אבל פשוט לא בנויים לדרוש פחות מהסכום המקסימלי, או בכלל לחשוב לטווח שמעבר לסוף הרבעון הקרוב.  מי שאמור לפקח עליהם הם אנשים המועסקים כביכול ע"י המדינה, אבל בפועל הם חלק מאותה מערכת, כלומר גם הם בנקאים. :-(

צפו לעוד משברים...

למה שונאים עורכי דין

לכל מקצוע שפה פנימית המשמשת את העוסקים בו לתקשורת ביניהם, ואינה מובנת לקהל הלקוחות.  בדרך כלל שפה פנימית כזאת מכילה גם ביטויים מהשפה הכללית, שבהקשר המקצועי ניתנת להם משמעות מיוחדת.  למשל, כשמטאורולוג אומר "הים סוער" הוא מתכוון ל "גובה הגלים 3-5 מטר" -- לא פחות ולא יותר.                           ן

גם לעורכי דין שפה כזאת, הבעיה היא שבניגוד למקצועות אחרים, הם מצפים שהלקוחות יבינו את שפתם ויפעלו בהתאם; למעשה יותר גרוע מכך - הם מצפים שאנשים מהשורה יבינו את המונחים במשמעותם היום-יומית, ויטעו לחשוב שהם מודעים למשמעות הנכונה, בעוד שלמעשה המשמעות המשפטית היא שונה.  אם יהיה סכסוך בעקבות זאת, בית המשפט תמיד יקבל את הגרסה ה"משפטית" של הכתוב -- הוא פשוט מחוייב לכך עפ"י החוק!  (החוק כמובן נוסח בידי עורכי דין...).  חשבתם פעם למה "האותיות הקטנות" בחוזים הן קטנות?  גם כאן יש ניסיון להקשות על מי שאינו עו"ד לקרוא ולהבין את הכתוב, באופן שעדיין ישאיר עליו את האחריות אם נפגע כתוצאה מאי הבנת הנקרא.                 ן

בקיצור, בניגוד למקצועות אחרים, בזירה המשפטית אנחנו מחויבים להשתתף במשחק שבו אין לנו סיכוי רב לנצח, וגם חוקי המשחק מתוכננים כך שרק המקצוענים יכולים להצליח בו.  קחו לכם עו"ד טוב...    ן

בזכות המלוכה

בצרפת קיימת עד היום מפלגה מלוכנית, הפועלת להחזרת המלוכה. אחד מנציגיהם נשאל בראיון למה הם עדיין סבורים שמלוכה היא צורת שלטון קבילה, אחרי המהפכה, נפוליאון, בית בורבון וכל זה?  הוא השיב : "מלכים מקבלים את תפקידם בירושה, כך שמדי פעם, יוצא אחד טוב.  בדמוקרטיה לעומת זאת, שולטים הפוליטיקאים, ואיתם אין שום סיכוי!"...              ן

זכויות פוליטיות הן כמו ביוב

זכויות פוליטיות לפלסטינים הן כמו ביוב.  אפשר לתת להם לבנות לעצמם מערכת ניקוז, או לחפור בורות ספיגה, או אפילו לחבר אותם למערכת שלנו.  אבל אי אפשר לאסור עליהם לחרבן.  אם מישהו ינסה, כולנו נישאר בסירחון.                   ן

חוק הסקרים

במהלך כל מערכת בחירות, ולעתים קרובות גם ביניהן, מתפרסמות תוצאות סקרים שמתבטאות בכותרות בנוסח: "התמיכה בראש הממשלה עלתה ב-2.2%".  הבעיה היא שסטטיסטיקה רחוקה מלהיות מדע מדויק. אפילו אם הסקר מדעי ואובייקטיבי לחלוטין, עדיין יש בכל סקר אחוז מובנה של אי-ודאות.      ן

למי שלמד סטטיסטיקה, נציין שהדבר נובע מכך ש"עקומת הפעמון" המתארת את הסיכוי הסטטיסטי לקלוע  לערכים אמיתיים, היא די שטוחה בראשה, שם מתרכזת עיקר ההסתברות לתוצאות המדגם. לדוגמא, אם 40% מהציבור מצביעים עבור מפלגה מסוימת, סקר הכולל 500 איש (גודל נפוץ למדגמים) אמור תיאורטית לכלול בדיוק 200 איש ממצביעי אותה מפלגה.  אולם יש סיכוי כמעט שווה שהמדגם "יתפוס" 199 או 201, כך שהסקר יראה שלמפלגה תמיכה של 39.8% או 40.2%; למעשה, לכל תוצאה בין 38% ל-42% יש סיכוי סביר להופיע.      ן

לפעמים מופיעה הערה בשוליים "טעות המדגם 4%", אבל לרוב אין שום איזכור לעובדה שהסקר עלול להיות מוטעה, והעיתונאים (והפוליטיקאים בעקבותיהם) מתייחסים לכל סקר כאל אורים ותומים.

הצעתי היא שיוחק "חוק הסקרים", שיחייב לכלול את טעות המדגם בתוצאות כל סקר, ע"י פרסום כל תוצאה בשני מספרים, המתארים את טווח התוצאות הסבירות.  כלומר הדוגמא שלמעלה תתפרסם בנוסח "התמיכה במפלגה היא בין 38% ל42%". בצורה זאת הציבור יוכל לשפוט ש"עלייה של 2.2% בתמיכה" היא בסך הכל שינוי בין סקר אחד שמצא תמיכה של 17.2%-21.2, לסקר אחר שמצא תמיכה של 19.4%-23.4. ברור מזה שכל ה"עלייה" עלולה להיות רק תוצאה של טעות סטטיסטית, עם סיכוי שאפילו הייתה בכלל ירידה!        ן

העיתונאים יזכו כך להרבה פחות כותרות דרמטיות, אבל הציבור יוכל לשפוט בעצמו את העובדות.        ן